איך הגעתי ממבצע "חומת מגן" למלחמת ששת הימים

שמו של הסיפור השבועי שיתפרסם מחר, יום שישי, הוא "שישה ימים, חמישה גולים וטרגדיה אחת". ואני רוצה כמה מילים על הרקע של הסיפור הזה.

הטריגר לכתיבת הסיפור הוא אכן, כמו שכתוב בתחילת הסיפור ובניגוד לרוב הסיפורים שכתבתי, ממש התרחש. זאת אומרת, באמת נכנסתי למעלית של הבניין בו אני גר בחודש אפריל של שנת 2002 ובאמת ראיתי את השכן, נכון, לא אותו שכן שמתואר בסיפור – מותר לי קצת להיות יצירתי, לא? ולידו עמד הבן שלו. גם כאן לא דייקתי. אולי היה צעיר בכמה כיתות, אולי מבוגר בכמה כיתות. בכל מקרה, מה שבטוח - הילד החזיק קופסא שנראתה כמו מתנה עטופה יפה ומהודרת. חשבתי - מתנת יום הולדת. משחק ענק-גמד. אנא עארף? ולא היה קורה כלום אם על הקופסא שהילד החזיק בידו היה כל כיתוב אחר בעולם מלבד הכיתוב שדווקא כן היה עליו. "לחייל הגיבור" היה כתוב על העטיפה. בחיי אדוני בספר התורה, ככה, באפריל 2002, במעלית של הבניין, ילד עם חבילה המיועדת ל"חייל הגיבור".

ואני הרגשתי כאילו מנהרת זמן אדירה שואבת אותי אליה. מה זה שואבת? יונקת אותי לעבר הרחוק. עבר שהיום, למרבית אזרחי המדינה הוא סוג של אגדה אורבנית כמעט. על סף "בום בובובום בובובום" של קרב הראל. עדיין משתמשים במושג הזה – "החייל הגיבור"? ברצינות? ישראל של 2002? כאילו, לא היתה באמצע מלחמת ההתשה? ומלחמת יום כיפור? ומה עם לבנון הראשונה? ושכחנו את לבנון השניה? והאינתיפאדה הראשונה לא היתה? והשניה התאיידה? ומה עם ענבי זעם? וכאילו בכיכר לא התאספו לפני 20 שנים 400,000 או פחות או יותר, תלוי המחנה הפוליטי אליו אתה משתייך, למחות על טבח סברא ושתילא.

והנה, להפתעתי הגמורה, באותם ימים, ימי מבצע "חומת מגן" (ולמי שתוהה לאן נעלמו עוד כמה מבצעים, אז "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" ו"צוק איתן" הם מאוחרים יותר), עדיין עומדים ילדים במעלית, בדרכם בבוקר לבית הספר, לבושים חגיגית, עם חבילה למשלוח לחיילים, ועדיין כותבים בכתב יד ילדותי הקדשה לחייל הגיבור. כאילו קפא לו הזמן ויושב לו היושב במרומים וצוחק צחוק גדול.

ובהבזק חזרו וצפו כל אירועי מלחמת ששת הימים, אותה עברתי כתלמיד כיתה ד' (כן, כן, קוראים חביבים, יש אנשים שעדיין הולכים בינינו וממש היו בחיים באותה מלחמה. חלקם אפילו הספיקו להצטלם ליד הכותל, שהרחבה שלו עדיין היתה רחוקה מגודלה היום, וכמעט מעורבת, עם התפילין הדנדשים שקיבלו לבר המצווה שחגגו באותה שנה). ומה שיצא הוא הסיפור הזה.