November - 2018

הישארו בעניינים.

הצטרפו לרשימת התפוצה.

שכר סופרים

איזה עור רך יש לך, הוא נאנח. כל כך צעיר, כל כך חלק. הגשם על החלון הפך לברד, והיא הקשיבה בדאגה

הפעם, אין לכם מושג כמה בא לי לספר על מה באמת מבוסס הסיפור של מחר. באמת שבא לי, כי הוא נראה ונשמע כל כך לא הגיוני. אבל לא, לא אספר

הם היו ארבעה בג’קוזי. שני זוגות. אפשר ללמוד הרבה על אנשים לפי איך שהם יושבים בג’קוזי

הסיפור של מחר לא היה אף פעם, וגם משל לא היה. אבל פנטסיה? וודאי וודאי. אני חסיד פנטסיות גדול

הוא בא בשקט בשקט. איך ילד בן חמש וחצי שומר על שקט כזה? יש לו כרית ביד, מוחזקת במיומנות בין שלושה מוצצים. מושך אחריו שמיכת פיקה, מוצץ נוסף בפ

יש סיפורים שכתבתי וכשאני קורא אותם היום הם נראים כאילו לקוחים מחיים אחרים. מישהו אחר, בעולם מקביל לפני שנים רבות. לבטח לא חיים שלי

כשהיה בצבא, ארז אהב להסתובב, בהפסקות בין השיעורים של קורס טכנאי הקשר שעבר בבה"ד שש, ליד שירותי הבנות. השירותים של הבנים והבנות היו שניה

לחמישיה הקאמרית יש קטע נהדר בו שי אביבי פוגש את דובל'ה נבון אחרי שנים שלא התראו (למי שלא זוכר - חפשו "החמישיה הקאמרית – פרספקטיבה&q

"קרה שם משהו?" השאלה היתה באויר מתחילת השיחה, תלויה ומחכה. הוא הצליח להתאפק עד עכשיו, אבל השאלה הכבידה עליו, והוא היה מוכרח לשאול.

בשנות התשעים היתה בטלוויזיה סידרה בריטית מעולה בשם "המפצח". גיבורה היה פסיכולוג משטרתי בשם ד"ר פיצג'רלד, או בקצרה – פיץ,