מי פנוי בצ'ילי???

אחד הדברים החביבים בבלוג הזה הוא לראות מאיפה מגיעות הכניסות לקרוא את הסיפורים (ובואו נעזוב את הכניסות מישראל). אז נכון שהשיא מגיע משני מקומות : ארה"ב וגרמניה. עושה שכל כשחושבים על כמויות הישראלים הגרים שם. אבל אז מגיעות כל מיני מדינות אקזוטיות. הרשימה התחילה עם הונג קונג. אמרתי, אוקי – מקום הגיוני הונג קונג. לא שגרים שם הרבה ישראלים, אבל זה נמל תעופה בו לא מעט ישראלים עושים קונקשן בדרך אל או מכל מיני ארצות במזרח הרחוק. הבנאדם יושב כבר בשדה התעופה, מה יעשה? עוד ארוחה? כמה אפשר? עוד קניות? טוב, די עם זה? אולי איזה סיפור קצר? או, זה רעיון. אז קוראים סיפור בסלולרי (אגב – די הפתיע אותי, אבל כמעט חצי מקוראי הסיפורים בבלוג קוראים אותם באנדרואיד או באייפון). אז זה היה הסבר מניח את הדעת לכניסות מהונג קונג, אבל אז הגיעו עוד ועוד ארצות : יוון, וייטנאם, ניו זילנד, אוסטרליה, פרו, ארגנטינה, שוודיה, ספרד, אוקראינה, קובה, קניה. אני, כקצין מודיעין בעברי הרחוק, כשהטורקים עוד שלטו בארץ, מנסה להצליב מול הפוסטים בפייסבוק. מי נמצא בחופשה או בנסיעת עבודה איפה. אז זה סוגר לי פינה של אולי מדינה או שתיים, אבל כל השאר? אלוהים יודע. וביומיים האחרונים – פתאום כניסות מצ'ילי. אז מי זה שמטייל עכשיו בצ'ילי? השמיע/י קולך. ואיך מזג האוויר שם? וחוץ מזה, למה אף אחד לא קורא אותי ביפאן? זה יפה ככה? ומה עם איטליה?? ארץ תיירותית למהדרין. לא קוראים סיפורים קצרים בחופשה באיטליה??

ואם כבר מדברים על איטליה, אז הסיפור שמתפרסם מחר מספר עליה. ואם לדייק יותר – על סיציליה. ואם ממש לדייק – על סיציליה כקונספט. ואיך זה קשור? או, טוב ששאלתם. זה הולך ככה :

כשאני מסתכל על כל הסיפורים שצברתי אני שם לב שיש כמה "חטיבות" של סיפורים. ישנם סיפורי חיפה. כלומר – או סיפורי זיכרונות מהילדות ממש, או סיפורים בהם העבר החיפאי מחלחל ומתכתב עם ההווה התל אביבי שלי. ישנם סיפורי חיי המשפחה – חברות, נישואין, לידות, בגידות, גירושין. ישנם גם הסיפורים שאין לי מושג איך נולדו, אבל הם שם, לא שייכים לשום "חטיבה".

וישנה חטיבת סיפורי העבודה. אותם סיפורים שמכסים 80% משעות הערנות שלי יותר מארבעים שנים. הם מדברים על הלחץ, על השיגרה, על המקום של העבודה מול "החיים האמיתיים", על השחיקה, על הכעסים, על המתחים. והסיפור של מחר הוא אחד מהם.

הוא נכתב בתקופה אחרת. עכשיו, 2018, אולי לכל מיני חבר'ה צעירים במקצוע שלי (מערכות מידע, למי שלא זוכר) זה נראה משונה, אבל ממש לא מזמן – גל אחד בסביבות 2001-3, סביב האירוע ההוא ב- 11/9/2001 כששני המטוסים נכנסו במגדלי התאומים ופקיעת הבועה שהתלוותה לאירוע והגל השני סביב משבר הסאב פריים ב-2008 – היה ממש לא פשוט בתעשיה. המון פיטורים. התמוטטות חברות. סגירה המונית של סטארטאפים קטנים וגדולים. רוחות רעות נשבו, מקומות העבודה היו ממש לא בטוחים ורוח נכאים כללית פשטה בתעשיה בכלל ובענף מערכות המידע בפרט.

אז האמת היא שאני לא זוכר כעת אם הסיפור נכתב ב-2002 או ב-2008, אבל רוח התקופה נכנסה אליו ויחד איתה סיציליה. זאתומרת, אם נשוב ונדייק – סיציליה כקונספט.