על חייהם הפרטיים של אנשים ממש חשובים

עשיתי כמה תפקידים יפים וחשובים בחיי, ואני גאה בקורות החיים שלי – המקצועיים וגם הספרותיים. אבל, בינינו, בשקט ככה, מעולם לא הייתי ממש "חשוב". לא הייתי מנכ"ל, לא רמטכ"ל, לא שר. אפילו יושב ראש הכנסת או נשיא המדינה לא הייתי. עד כדי כך לא חשוב. יודעים מה? אפילו עוזר אישי של שר חשוב לא הייתי. אף פעם לא היתה לי פמליה ומאבטחים ודברים כאלה. לא קמו בישיבות כשנכנסתי ולא עוררתי, לפחות למיטב ידיעתי, פחד גם כשניהלתי אגף של קרוב למאה איש והייתי אחראי לעצירת הפעילות העסקית בחברה שמנהלת מיליארדי שקלים בגלל עליה לאוויר של פרוייקטים במערכות מידע תחת ניהולי.

מה שכן – די הרבה פעמים יצא לי לשבת בישיבות בהן נכחו אנשים חשובים. כמעט תמיד מנכ"לים של חברות ענק. פעם אחת – אלוף, ראש אמ"ן שמפאת כבודו לא אזכיר את שמו. זה היה, אגב, מקרה שזעזע את נפשי הרכה אז – לראות עד כמה ראש אמ"ן יכול להיות, סליחה על הביטוי, אהבל. אז לא נזכיר את שמו. אם תצליבו את הישיבות בהן ישב סגן צעיר בשם אלדד אילני עם אלוף ראש אמ"ן תגיעו לשמו (יהיה קל – היתה, למיטב זכרוני, רק ישיבה אחת כזאת). וראיתי אותם, את האנשים החזקים האלה, מתנהגים. חלקם באדנות כוחנית מתבקשת, חלקם בשקט מעורר כבוד, חלקם אפילו באנושיות.

והחלק הזה, האנושי, באנשים החשובים, תמיד עניין אותי. איך הם חיים את חייהם הפרטיים? מה אומרים האגרסיה והציניות שהם מפגינים בישיבות לגבי חייהם בדלת אמות בתיהם? איזה מקום יש להם בזוגיות? הם ישנים לבושים או ערומים? פיג'מה, טי שירט מהוה, גופיה מלאת חורים או עירום? הם שמים את הרגלים על הכיסא במטבח כשהם שותים את הקפה של הבוקר? מכינים להם קפה או שהם מכינים לעצמם? את זה אני שואל כמי שמעולם לא הצליח לתפעל מזכירה, גם כשהיתה לו. המכסימום שידעתי לעשות הוא לשאול אותה איך היא אוהבת את הקפה שלה (חלש, שניים סוכר, לא יותר מדי חלב, למי שמתעניין. יש דברים שלא שוכחים). איך הם עם הילדים שלהם? הם קוראים ספר במיטה לפני השינה? מאיזה איבר בגוף הם מתחילים את הסיבון במקלחת? איך הם במיטה?

וגם, ואולי לא גם, אולי אפילו יותר, חייהם של אלה שחיים בצילם של "האנשים החזקים" מרתקים אותי. איך חי בן זוגה של רקפת רוסק למשל? של לימור לבנת? מה עובר על עליזה אולמרט? חנה אייזנקוט? איך הם חווים את התהפוכות בקריירה המוצלחת של בני זוגם? איך הם עוברים את הקרבות, ההפסדים, הנצחונות, ההשפלות, הבגידות של בני זוגם? מה המחיר שהם משלמים ואיך הם חיים איתו?

ויצא לי אפילו לכתוב שני סיפורים קצרים, יודעים מה? אפרסם את שניהם יחד בשבוע הבא, על חייהם הפרטיים המדומים של דמויות ציבוריות חשובות (אורי לופליאנסקי ואריאל שרון היו הבחירות שלי). זה היה חלק מתרגיל בקורס כתיבה יוצרת, אבל על זה בשבוע הבא. אבל הסיפור שאפרסם מחר הוא על איך חיה אשתו של קצין צבא בכיר הנאבק על תפקיד קריטי בקריירה. היא תומכת? כמה היא תומכת? איך הוא מודיע לה? איך היא מקבלת את ההודעה?

בקיצור – שוב סיפור מנקודת מבטה של אישה. מקווה מאד שתהנו. אני מאד נהניתי לכתוב אותו ולשפץ אותו לקראת מחר. והפעם – מבטיח שתסיימו את הסיפור עם חיוך.