שלל התגובות

התקשיבו רגע, אני צריך רגע של כנות.

אני אמנם כותב את הדברים בשם עצמי, אבל יש לי הרגשה שאני מייצג די בנאמנות את כל היוצרים באשר הם : אני אלדד אילני, סאקר של פידבקים. עכשיו, במקהלה : "אוהבים אותך, אלדד." אויש, תודה.

מה אני רוצה מכם בעצם?

אז ככה : את הבלוג הזה פתחתי כי הצטברו לי די הרבה סיפורים קצרים מספיק טובים למבוגרים, ואני רוצה שאנשים יקראו ויהנו. אין כאן כוונת רווח, ממש בלוג של פרו-בונו. אלא מה? חשוב לי לדעת שקוראים וחשוב לקבל תגובות. טובות, רעות – הכל הולך. גם "משעמם" היא תגובה. נכון "מרתק", "מקסים" וכאלה – עדיפות, אבל שתהיינה תגובות.

משהו לגבי סטטיסטיקה - מאז פתחתי במסע הזה כמעט 1,200 איש קראו את הסיפורים השונים. 140 נרשמו לקבל עידכונים שוטפים. ואני שואל את עצמי : אלה מספרים טובים? לא טובים? ואז אני נזכר שכשיצא הספר הראשון, שאלתי את העורכת הדגולה שלי, מיכל פז-קלפ הבאמת מדהימה, מה מספר העותקים שאם יימכר ייחשב הספר כמצליח דיו. היא אמרה 5,000. אז עקבתי בחרדה איך המספרים מטפסים. בהתחלה הייתי נג'אס אמיתי (עוד לא הבנתי איך העסק עובד ושאין להם בהוצאה מספרים שוטפים אמיתיים כמעט. רק כשמרכזים את הדיווחים יודעים). טוב, אז עכשיו המספר הזה (רק על הספר הראשון, נכון לדו"ח האחרון, עד 31 לדצבמר 2017) עומד על 40,962. האם אני מרוצה? תתפלאו, אבל בטח שלא. למדתי על עצמי, בדרך הלא נעימה, שכלום לא מספיק לי. מבנאדם מרוצה ממעט (נשבע) ברוב הנושאים, הפכתי למפלצת לא שבעה אפעם. לא נעים לגלות את זה על עצמך. תגידו מה שתגידו - כל הספרים יחד נמכרו ביותר מ-120,000 עותקים, וזה לא מספיק לי. מה זה אומר עלי? לא, בבקשה, אל תגידו.

עכשיו, אחרי שגמרתי להשוויץ - אז בבלוג אין מספרי קונים, אבל יש תגובות. אז – בבקשה, תכתבו תגובות. קצרות גם טוב, ארוכות יותר טוב. וגם, עוד בקשה קטנה, אם לא קשה מדי (ורק אם אתם חושבים שהסיפורים אכן שווים) – הפיצו הבשורה. תגידו לאנשים שאוהבים סיפורים קצרים פעם בשבוע – להירשם בבלוג ולקבל עידכונים.

ואחרון חביב בענייני סטטיסטיקה - דבר שאני נהנה לעשות בבלוג זה להסתכל מאיפה נכנסים לקרוא את הסיפורים. אז כרגע אני עומד על 23 ארצות : ישראל, קנדה, ארה"ב, פרו, צ'ילי, ארגנטינה, קניה, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, ויטנאם, יפן, הונג קונג, בריטניה, ספרד, צרפת, שוודיה, גרמניה, בלגיה, הולנד, איטליה, יוון, רומניה, אוקראינה. מה עם סין, רוסיה, פורטוגל, נורווגיה, פינלנד, ברזיל. הישראלים, השבח לאל, מטיילים. והנה, שוב מתעוררת המפלצת שלא שבעה אף פעם : זהו? זה הכל? רק קניה מכל אפריקה?? ככה??

ובקשר לסיפור של מחר – אז הוא התחיל באמת מנסיעה בגשם של נוצות. מכירים את המשאיות האלה עם הלולים הגדולים? המשאיות שהן, אני משער, דרכם האחרונה של העופות (תרנגולות, הודים) לכיוון המשחטות? אז אני משער שאתם מכירים את התמונה הסוריאליסטית שמתגלה כשנוסעים אחריהן בכבישים הבינעירוניים, והן משאירות שובל של נוצות. אז יום אחד נסעתי אחרי משאית כזאת, באמת כמו בסיפור מכיוון צפון לדרום על כביש מספר 2, וגשם הנוצות שייט לעברי, והיה קצת גשם, וחשבתי מה היה קורה אילו. וככה נולד הסיפור הזה.