סיפור שבועי 2/6

הישארו בעניינים.

הצטרפו לרשימת התפוצה.

שכר סופרים

הדרך הביתה היתה ארוכה. כבר ארבעה שבועות מיכה לא היה בבית, וגם היציאה הזאת הסתדרה רק ברגע האחרון. פלוגה בית קיבלה ריתוק על הפקרת נשק, ולפלוגה

זה לא חדש אצלי, העניין עם הסימנים המעידים. אני רגיל לאתר ולמספר אותם. ככל שהם מצטברים, אני נעשה פחות רגוע

איזה עור רך יש לך, הוא נאנח. כל כך צעיר, כל כך חלק. הגשם על החלון הפך לברד, והיא הקשיבה בדאגה

הם היו ארבעה בג’קוזי. שני זוגות. אפשר ללמוד הרבה על אנשים לפי איך שהם יושבים בג’קוזי

הוא בא בשקט בשקט. איך ילד בן חמש וחצי שומר על שקט כזה? יש לו כרית ביד, מוחזקת במיומנות בין שלושה מוצצים. מושך אחריו שמיכת פיקה, מוצץ נוסף בפ

כשהיה בצבא, ארז אהב להסתובב, בהפסקות בין השיעורים של קורס טכנאי הקשר שעבר בבה"ד שש, ליד שירותי הבנות. השירותים של הבנים והבנות היו שניה

"קרה שם משהו?" השאלה היתה באויר מתחילת השיחה, תלויה ומחכה. הוא הצליח להתאפק עד עכשיו, אבל השאלה הכבידה עליו, והוא היה מוכרח לשאול.

בערב בו הבחין אריה בבליטה הקטנטנה בחיך של ריבי, בתם הקטנה, והוא ונחמה הבינו שלריבי יוצאת השן הראשונה, והבכי שאינו נפסק הוא לא תוצאה של גזים,

אלעד ישב על הכיסא, ליד השולחן הגדול במטבח, הפונה לרחוב הראשי, העובר שבע קומות מתחת החלון הגדול, ניגב את הזיעה ממצחו, וניסה להתרכז. החלון היה

טלפון אחרי חצות תרגיל בקורס כתיבה יוצרת "סיפור קצר על פי כותרת בעיתון". בחרתי בכותרת על אריק שרון וההתנתקות "נמאס לי ממנו.&qu