סיפור שבועי 3/6

הישארו בעניינים.

הצטרפו לרשימת התפוצה.

שכר סופרים

דווקא באותו לילה לא שמעתי אותו. לא שאני ישנה כל כך חזק. איפה אני ואיפה לישון חזק

נדי התעטשה. יותר רחשוש מאשר עיטוש מבוגרים. שמיכה כתומה מכסה אותה עד סנטר, כובע צמר לבן לראשה

האחות נחמה שוב הצליחה להפתיע את ראובן. כל כך בשקט היא מסתובבת. רגע אתה לא שם לב, והיא מופיעה מאחוריך, בנעלי ההתעמלות הלבנות שלה, במדיה הלבני

"פיט טאונסנד, אלן סנדרלנד והשפעתם על ניק הורנבי; או למה ניק הורנבי נשאר תקוע בשנות הששים?" כך נתקלתי בדורון בפעם הראשונה. עוד שנת

ארז נאנח. החריקות האלה של המעלית יגמרו ברע. אם הם מתחזקים את המעלית הזאת כמו שהם משקיעים בחומרי הבנין שלהם, יום אחד אני אפול ואשבור את הראש

שביתת עובדי הזבל נכנסה לשבוע השני. ברדיו אמרו שהמשא ומתן תקוע, והסוף לא נראה באופק. למות מהם

בלילה ראיתי עכבר קטן רץ לאורך ארונות המטבח. החדר היחיד בו אנחנו משאירים אור בלילה. הילד פוחד להרדם כשכל הבית חשוך וככה, עם פס האור הצר במסדר

דובל’ה היה הראשון שאיתר את הפולש. בהתחשב בעובדה שאף אחד לא ידע מתי הוא בכלל סוגר את המחשב ומתנתק מהאתר, עובדה זו לא הפתיעה איש. הוא מיהר לשג

היה ערב ראש השנה. אהרון ירד עם פח האשפה. תעשה משהו במקום להסתובב לי כל הזמן בין הרגלים במטבח כשאני עובדת, אמרה לו אורה, עוד מעט הילדים באים,

ציפיתי למישהו משונה. לא קרניים או גיבנת או משהו קיצוני כזה. לא צריך להגזים. משהו קטן. נגיד – גמגום. קוצר ראיה קיצוני. ביישנות מוגזמת. משהו ע