רשמים אישיים 2/6

הישארו בעניינים.

הצטרפו לרשימת התפוצה.

שכר סופרים

הסיפור הזה נכתב במהלך קורס כתיבה יוצרת שלקחתי לפני משהו כמו 14 שנים. כיום אני לא זוכר אם הוא תוצאה של מטלה, ואם היתה מה היתה המטלה, או שזה ס

הסיפור של מחר הוא סיפור אמיתי לגמרי. קרה, בדיוק כמו שהוא כתוב. פלוס מינוס

הפעם, אין לכם מושג כמה בא לי לספר על מה באמת מבוסס הסיפור של מחר. באמת שבא לי, כי הוא נראה ונשמע כל כך לא הגיוני. אבל לא, לא אספר

הסיפור של מחר לא היה אף פעם, וגם משל לא היה. אבל פנטסיה? וודאי וודאי. אני חסיד פנטסיות גדול

יש סיפורים שכתבתי וכשאני קורא אותם היום הם נראים כאילו לקוחים מחיים אחרים. מישהו אחר, בעולם מקביל לפני שנים רבות. לבטח לא חיים שלי

לחמישיה הקאמרית יש קטע נהדר בו שי אביבי פוגש את דובל'ה נבון אחרי שנים שלא התראו (למי שלא זוכר - חפשו "החמישיה הקאמרית – פרספקטיבה&q

בשנות התשעים היתה בטלוויזיה סידרה בריטית מעולה בשם "המפצח". גיבורה היה פסיכולוג משטרתי בשם ד"ר פיצג'רלד, או בקצרה – פיץ,

טוב, הסיפור של מחר שעשע את אבא שלי. זאתומרת, מעט סיפורים שכתבתי נתתי לאבא לקרוא – בעיקר אלה שאני מכנה "החיפאיים". וגם את הסיפור של

אני לא זוכר אם כבר סיפרתי, אבל בסביבות גיל 36-7 היתה לי התגלות. עד אז גרתי את 22 השנים הראשונות לחיי בחיפה ואת שאר השנים בדירה בקומה ראשונה

בשבוע שעבר כתבתי סיפור בידיוני שמנסה להידמות לאשת מישהו חשוב, על סף קבלת תפקיד מכריע בדרך לרמטכ"לות. עניין אותי איך מרגיש "מספר שנ