הבלוג של אלדד אילני | סיפורים קצרים למבוגרים

הישארו בעניינים.

הצטרפו לרשימת התפוצה.

שכר סופרים

"זיקנה ביום דין ובחרות ביום קרב, כאיש מלחמות ידיו לו רב." שייקה הלך והתקרב למשפט השישי מתוך השישה עשר שהוא צריך לשיר. צריך

הסיפור של מחר חוזר לחצר בית הכנסת של ילדותי. רחוב צפת בחיפה, ממש שני מטר מהבית בו גדל אבי. סבי, דוד באום, שהיה סוחר סחורות מצליח בחיפה, ובמח

"אמרת שאתה רוצה אותם, אז קח אותם. אין לי כסף לגדל אותם. אם היית משלם כמו שצריך, לא היינו מגיעי

הרבה פעמים שאלו אותי מתי התחלתי לכתוב. בעיקר ילדים. אני אומר שהספר הראשון שלי יצא כשהייתי בן 53, ומיד אני נתלה באילנות גבוהים ומספר שהספר הר

"מותק," אם לתרגם מילולית את ה-Dear של האירלנדי הנמוך "יש לך מושג איפה אתה? בעשר בערב לא תמצא כלב מת בעיר הזאת." פקיד הקב

קודם כל – מילה על אורך הסיפורים. אורכם של רוב הסיפורים שאני מפרסם הוא משהו כמו 2,000-3,000 מילים. הסיפור של מחר יהיה ארוך בהרבה. כמה ארוך...

פחות או יותר מאז שאני זוכר את עצמי, אבא ואימא שלחו אותי בכל חופש גדול לשבועיים בבית של סבא וסבתא ברחוב בן יהודה בתל אביב. הם זקנים, ככה אמרו

ילדים לפעמים שואלים אותי, במפגשי הסופר, איך אני נותן שמות לפרקים בספרי הילדים. אז ההסבר הוא די פשוט : אני רוצה למשוך את הילד לקרוא את הפרק ה

זה סיפור מפעם. מגלקסיה רחוקה רחוקה. דמיינו זמן עתיק : סלולרים יש למתי מעט, שעובדים במקום עבודה שיכול לממן

מי שמכיר אותי מקרוב, יודע שעוברים עלי דבר או שניים לאחרונה. אני יוצא, שוב, לדרך חדשה. וכמו כל שינוי בחיים מתפתח לו המאבק הרגיל בין הראש, שחו